אנשים רבים והתלהמות רבה התפרצו לאחרונה לאור כוונת המדינה להעלות את גיל הפרישה המזכה נשים בקיצבת זיקנה. רוב הצועקים (ולשם ההגינות, הצועקות) עשו זאת מתוך נקודת המבט הפרטית והאינטרס האישי/ סקטוריאלי כשלאמיתו של דבר, העובדות הקשיחות לא משנות להם.

אז אולי כדאי להגיד את הדברים בקול רם וברור. לא משנה מה ההחלטה שתתקבל היום, אבל בתוך כמה שנים גיל הפרישה יעלה ויעלה בהרבה. זה עניין של חשבון פשוט- למוסד לבטוח לאומי פשוט אין את הכסף כדי לשלם את קיצבאות הזיקנה מגיל 62 או 67 עד סוף חיינו. החלטות פופוליסטיות שונות יכולות לדחות את רוע הגזירה במספר שנים ובהזדמנות זאת להחמיר את המצב אבל לא ניתן לשנות את העובדות: אנו חיים יותר שנים, בגיל 67 אנו בריאים וכשירים יותר מהורינו כשהיו בגיל זה וכמות המשאבים שיש למוסד לבטוח לאומי או למדינה מוגבלת.

סביר שבסיכומו של דבר, יהיה מהלך שישלב לפחות חלק מהמרכיבים הבאים: דחיה של גיל הפרישה, פגיעה בקצבאות הזיקנה והעלאת דמי הביטוח הלאומי בהווה. כל אחד מהמהלכים יש לו את המחירים שלו, אבל לחוקי הטבע כוח משלהם.

קרנות הפנסיה הותיקות בזמנו גילו זאת כאשר הגיעו לגרעונות אקטוארים עצומים ונדרשה התערבות ממשלתית שכללה את כל הגורמים לעיל. אזרחי יוון מגלים זאת כיום וגם תורינו יגיע. מדיניות של בת יענה לא תועיל לאף אחד מאיתנו.