הגיעה אלי תלמידה צרודה. במשך חודשיים ניסינו כל מני דרכים "להגיע" אל הקול שלה. גם היא כבר היתה מתוסכלת כי היא מאוד רצתה לשיר. צרידות משימוש לא נכון בקול יכולה לקחת זמן, כי צריך ללמוד הרגלים חדשים על ישנים. ללמוד שוב להשתמש בקול בצורה נכונה. אבל אחרי חודשיים כשראיתי שאנחנו לא באמת מתקדמות, הבנתי שיש לזה שורש אחר. "בואי נדבר על מה שאת אוכלת" אמרתי לה. 

תזונה יכולה להשפיע על הקול בעיקר בשני מישורים. יש קבוצת מזונות שנחשבים מעוריי ליחה- בננות, בוטנים ומוצרי חלב. יש עוד קבוצה של מזונות שהם מעוררי ריפלוקס. ריפלוקס הוא תופעה של מיצי קיבה, העולים במעלה הוושת, במקום רק במורדו. מעוררי הריפלוקס הם בעיקר- מתובלים וחריפים, מטוגנים ורוטב עגבניות. (במצב יותר קשה גם יין אדום, קפה ותה יכולים להיכלל בקבוצה הזו, ועוד...). 

"זה כל מה שאני אוכלת" ענתה התלמידיה בעיניים מושפלות...

ביקשתי שלקראת השעור הבא, 4 ימים לפניו, תמנע מכל אלו. רק כדי שנבדוק מה ההשפעה של התזונה שלה על הקול שלה. כמובן שזה יכול להיות קשור לסטרס, לענינים הורמונאליים, לאיכות ואורך השינה... אבל בתזונה קל לנו יחסית לשלוט. גם אם לא קל, אנחנו יכולים. לעומת תהליכים הורמונאליים או סטרס...

שוחחתי עם אמא שלה. היא לא שמחה... גם ככה יש לה צמחוני אחד בבית, וצליאקית, ועכשו היא צריכה לבשל גם לזו במיוחד תפריט שונה... אבל נאותה לקחת את הצעד הזה.

אני מאוד אוהבת את החיבורים בין תחומי החיים מאוד אוהבת לעלות על קושי שנותן אותות בקול, אבל מתיחס לעוד תחומים בחיים. את התחברות הידע מתחומים שונים. זה מרגש אותי.

בשיעור הבא היא הגיע בשיפור של 80%. וזה שימח אותה מאוד! וגם אותי.