אתמול בביקור משפחתי עלה נושא מאד מעניין ונוגע לי אישית: בקיבוץ בונים שכונת בנים ולצורך כך הקיבוץ שכר את שירותיה של אדריכלית מסויימת. אותה גברת "עיצבה" ותכננה מספר דגמים שבעיני - חסרי מעוף ורגש ללא מחשבה והתחשבות באנשים ההולכים לחיות בבית. האנשים מהשכונה ממש לא התלהבו מהבתים אבל מסיבות אחרות לחלוטין מהסיבות שלי ומכיוון הראייה שלי.

כשאנו מתכננים בית, אנחנו צריכים ראשית להחליט מהו העיקר בחיים שלנו, מהו המיקוד? מה מייצג אותנו? בית גדול  לא בהכרח ייתן לנו את מה שאנחנו רוצים בחיים. תכנון הבית, קובע את ההתנהלות המשפחתית ואת ההתנהלות שלנו בחיים והקשר שלנו עם הסביבה.

אם אנחנו קובעים למשל, קומת שינה לילדים רחוק מהסלון בקומה סגורה שאין לנו שום קשר עין איתה כך גם יתנהלו חיי המשפחה שלנו - רחוקים וסגורים אחד מהשני ולא רק מבחינת הפאנג שואי אלא פשוט כי באופן הגיוני הילדים ישבו בחדר ולא נשמע ונראה אותם וכך יווצר הריחוק.

במטבח, למשל, אם לא יהיה שולחן וכיסאות נוחים וצבעים שמחים, הסיכוי שבזמן הבישול הילדים ישבו איתנו ויפטפטו, יהיה קטן יותר.

גדר גבוהה בחזית ושער גדול, ידאג אמנם לפרטיות שלנו אבל באותה מידה יכול למנוע מאורחים להגיע, הבית פשוט פחות מזמין ומשדר ניכור.

סלון גדול, ובו טלוויזיה גדולה ושכל הספות ממוקמות לכיוון הצפייה יימנע מאיתנו שיחה נעימה. לעומתו, פינת ישיבה קטנה ליד האח ובשילוב מרקמים רכים וצבעים חמים יעורר אינטימיות ושיחות נעימות.

אז...כשאתם מתכננים בית או רוצים לשנות את העיצוב בבית, התמקדו קודם בשאלה כיצד אתם רוצים לעצב את החיים שלכם, ואחר כך תעצבו את הבית. התמקדו בחזון, במטרה בחלום - ורק אחר כך תחפשו את הבלטות, האריחים והשיש היוקרתי.