נסעתי היום אחה"צ לקנות בגדים עם בנותיי. מאחר שלא מצאתי חנייה בעיר, החלטתי להמשיך לכיוון הקניון (כן, כן - אותו קניון בו מתקיימים המפגשים של הקבוצה "השמיים הם הגבול" בנהריה). אני ידועה כאחת שלא משאירה דברים לרגע האחרון ומכיוון שיש עוד זמן עד לערב החג, חשבתי שיהיה יחסית רגוע. בחנות הראשונה קיבלה את פנינו מוכרת נעימה ועל הקולבים היו גדושים שמלות וחצאיות בכל צבעי האביב. אני לא אביע את דעתי על הסגנון ועל הצורך שיש למעצבים להלביש את ילדינו "כמו גדולים" אלא אנסה להתמקד באופן מקצועי לשאר הדברים שחדרו אל תודעתי... החנות הייתה עמוסה בארגזים שעוד לא פורקו. הקולבים עמוסים עד אפס מקום עד כדי כך שלא מתאפשר להזיז אותם ולבחור דגם או מידה מתאימה. כשכבר הצלחנו להתמקד על כמה אופציות (ולאחר שהבנתי שהבנות שלי פיתחו טעם משלהן ושנוצר מעט פער בין איך שאני הייתי רוצה לראות אותן לבושות ולבין איך הן רואות את עצמן לבושות...) נאלצנו לחכות בתור לחדר הלבשה. לאחר שזה התפנה נדחקנו פנימה שלושתנו. הרצפה הייתה לא נקייה בלשון המעטה, והצפיפות הייתה גדולה. ביד אחת החזקתי את הבגדים שהן פשטו, ביד שנייה את הבגדים שהן בחרו למדוד, ביד השלישית שלי עזרתי להן ללבוש את השמלות וביד הרביעית החזקתי את הוילון שלא יציצו כל הבנים בקניון...ועל כתפי היה תלוי התיק שלי שנהיה כבד מרגע לרגע (מה נשים מחזיקות בתיק שלהן? נושא לבלוג אחר). מדדנו הרבה שמלות ויצאנו בידיים ריקות. כך גם בחנות שלאחריה וגם זו שלאחריה הגיוון היה בלעיסות המסטיק של המוכרות, שיחות הטלפון שהן ניהלו ובמוסיקת הרקע שבקע בקולי קולות, ובאחת מהחנויות המוכרות הגדילו ראש ושמו שיר ובו שורה שחוזרת על עצמה: i am going to fuck you tonight" ואני מזכירה לכם שמדובר בחנות בגדי ילדים! למה אני מספרת לכם את החוויה הזו שלי? כי לאחר שהתעצבנתי מעט והתייאשתי לאט התחלתי לנתח מה כאן לא בסדר. וראיתי שגם אמהות אחרות נכנסות לחנויות ויוצאות חסרות סבלנות ובידיים ריקות. ישנם כמה דברים חשובים ובסיססים בזרימת האנרגיה בחנות: 1. עומס בעיניים ועומס בכלל גורם לאי שקט ולחוסר מנוחה. קושי במיקוד וכך גם האנרגיה נכנסת ולא מתפנה ומעמיסה עוד יותר. אנרגיה שלא מתפנה מהמרחב אינה מפנה מקום לחדש וכך הפוטנציאל נחסם. הלקוחות מבחינתם מרגישים בעומס, בתחושת בלבול ובחוסר שקט שלא מאפשר להם לבחור מוצר ולהתמקד בו. 2. ניקיון: לכלוך עך הרצפה אינו רק לא אסטתי אלא ממש מכשיל התקדמות מכל סוג שהוא. לכלוך מוריד את האנרגיה למטה. 3. מוסיקה: חוש השמיעה הינו חוש חשוב מאד דרכו אנו חווים חוויות. נכון שמדובר כאן גם בטעם אישי אבל אם אנחנו רוצים ליצור מרחב רגוע ונעים המאפשר הכלה של הילד בבחירת הבגד, רצוי שהמוסיקה תהיה רגועה לא מוסיקת מעליות אבל גם לא קצבית מדי ועם מסר חיובי. 4. חדר הלבשה קטן וצפוף משדר התכווצות וזה חוסם את המחשבה ואת הפתיחות שלנו לקבל ולהכיל. 5. נימוסים ותודעת שרות אמנם לא כלולים בייעוץ הפאנג שואי אבל יכול להיות שהעומס האנרגטי משפיע גם על המוכרות - הרי הן אלה שסופגות את האנרגיות כל היום. פתרונות והצעות: חדר ההלבשה צריך להיות מספיק גדול כדי לאכלס בנוחות אמא ושני ילדים לפחות. מומלץ שיהיו לפחות שני חדרי הלבשה.ובכל מקרה: אפשר לתלות מראה גדולה כדי לתת אשליה של גודל, תאורה עולה כלפי מעלה שתעלה את האנרגיה. וילון שנסגר היטב לא רק שומר על הפרטיות של ילדים אלא מעניק תחושה של ביטחון ואווירה רגועה יותר.אם אתם משתמשים במחסן כחדר הלבשה מאולתר הסתירו בוילון דקורטיבי את הארגזים חומרי הניקוי ואת הדלי - ראיתי שיש דלי וסמרטוט אבל למה לא השתמשו בו? ואל תשאירו מוטות ברזל או דברים חדים באזור זה. לא מדובר רק בבטחון האישי של הילדים אלא ממש מדובר ב"חיצי רעל" אנרגטיים. תליית ווים או ספסל להנחת הבגדים (או לאמא העייפה), יכול לתרום הרבה לאווירה. בכניסה לחנות, השאירו פנוי. תנו ללקוחות להיכנס בנוחות וכך גם האנרגיה תזרום יותר בקלות וגם תתפנה ותפנה מקום ללקוחות חדשים. אל תיצרו חסימות ואל תציבו שולחנות תצוגה שחוסמים את הדלת! בברכת קניות מועילות ומכירות טובות! זה נחמד להראות שיש הרבה סחורה ומבחר אבל אם החנות קטנה, הציגו מכל דגם כמה מידות ואת השאר תשימו במחסן. כן, עדיף פחות מוצרים על המדפים מאשר ליצור עומס! שרונה קאופמן, מעצבת פנים, יועצת פאנג שואי בכירה http://www.sharona.org.il/ https://www.facebook.com/SharonaKaufman?ref=tn_tnmn