לאט אך ברוב אדיבות

עו"ד ירון קוק

באחד מימי השבוע שעבר פנה אלי קולגה שמתגורר בישוב מרוחק ממרכז הארץ וביקש שאבצע בשמו ועבורו פעולה פשוטה במשרדי לשכת רישום המקרקעין (הטאבו) בתל-אביב. הקולגה הוא גם חבר טוב (תתפלאו, גם עו"ד יכול להיות חבר טוב) ולא עלה בדעתי לסרב לו.

השלמה ורישום של פעולה כמו זו שהתבקשתי לבצע - במיוחד לאחר שלשכת רישום המקרקעין עברה למשכנה החדש והמודרני בבניין קריית הממשלה - אמורים להימשך כדקה. אז מה? גם העולם שלנו אמור להיות טוב יותר, צודק יותר ויעיל בהרבה מזה שאנו חיים ובעיקר עובדים בו !

לקראת השעה 09:00 הגעתי, במכוניתי, אל בניין קריית הממשלה שממוקם, למי שלא יודע, בקרבת מגדלי עזריאלי. בדיעבד אני מבין שטור המכוניות שהשתרך בפתח הכניסה לחניון הבניין היה אמור להתריע על העתיד להתרחש בקרוב, אך אני, בתמימותי, לא חשדתי בדבר. משחלפו מספר דקות התקרב אלי איש האבטחה והסביר ברוב אדיבות שאפשר יהיה להיכנס לחניון רק בעוד כעשרים דקות. "או.קיי", חשבתי לעצמי, "נמתין עשרים דקות, זה לא ממש נורא", אלא שטור המכוניות לא התקצר גם אחרי 45 דקות. בשלב זה שילחה אותי סבלנותי, שפקעה, אל עבר החניון במגדלי עזריאלי וכעבור כעשרים דקות, בשעה 10:10, מצאתי בשעה טובה ומוצלחת מקום חניה. כמה דקות אחר-כך, בתום הליכה קצרה, הגעתי אל פתח הכניסה לבניין קרית הממשלה.

המתנתי מספר דקות במודיעין שממוקם בכניסה לבניין, על-מנת שעובדת המודיעין תסביר לי, ברוב אדיבות, כי משרדי לשכת רישום המקרקעין ממוקמים בקומה השביעית, וכי על-מנת להגיע אליהם יהיה עלי להשתמש במעליות. "ואיפה המעליות?" שאלתי, ונעניתי, ברוב אדיבות, כי יהיה עלי לטפס שתי קומות בדרגנוע על-מנת להגיע אליהן.

בשעה 10:20 נפרדתי מהדרגנוע על-מנת להמתין בתור המשתרך לפני אנשי האבטחה, שרק לאחר מתן אישורם, אפשר יהיה להיכנס אל המעלית. אנשי האבטחה עושים את עבודתם היטב וברוב אדיבות, מקפידים בקלה כבחמורה ואין בלבי עליהם. הבעיה היחידה היא שעבודתם גם מכתיבה המתנה מורטת עצבים שנמשכה לא פחות מ-40 (כן, ארבעים !!!) דקות.

אל פתח המעליות הגעתי בשעה 11:00, רק כדי לגלות כי מדובר במעליות לא ידידותיות, שמסרבות לשתף פעולה עם הנזקקים לשירותיהן. לכל טווח של כמה קומות מגיעה מעלית אחרת, זמן לא קצר הולך לאיבוד עד שאתה מאתר לאיזו מהמעליות עליך לנסות להיכנס וזמן רב עוד יותר עובר עד שהמעלית שאתה ממתין לה מגיעה. בסופו של דבר הגעתי לקומה השביעית רק בשעה 11:15, לא לפני שסייעתי לשני קשישים בוכיים ו- "לא מעודכנים" למצוא את דרכם במבוך המעליות הכמעט בלתי אפשרי.

כשסוף סוף נכנסתי בשערי לשכת רישום המקרקעין, המתנתי כעשר דקות עד שהפקיד שלשירותיו נזקקתי יחזור. יחזור מהיכן? לא יודע !!! מה שכן, מייד עם הגעתו הוא טיפל בי ברוב אדיבות ובתוך דקה אחת סיימתי לבצע את הפעולה הנדרשת.

המעלית שיורדת לקומת הכניסה הגיעה במהירות, אך למרות שלשירותיה נצרכו רק שני אנשים - אני ואדם נוסף שגם פניו היו מועדות אל קומת היציאה, היא התעקשה, מעשה שטן, לעצור בכל קומה וקומה תוך שהיא מכריזה בקולי קולות (אכן, ברוב אדיבות) את שמות המשרדים שממוקמים בכל קומה בה עצרה.

צחוק צחוק – אבל פעולה שהייתי אמור להקדיש לה רק כמה דקות מזמני, גזלה ממני למעלה משעתיים וחצי. זה נשמע הגיוני? ככה אפשר לנהל משק יצרני?

איני מתיימר להיות מבין גדול בתחום, אך בטוחני כי מומחים שיודעים איך לעשות זאת ושיחשבו את עלות שעות העבודה שהולכות לאיבוד מחמת ההמתנה שאזרחים רבים נאלצים להמתין על-מנת לקבל שירות קצר, ימצאו כי עסקינן במספר מדהים של שקלים שיורדים לטמיון רק בגלל שמתכנני הבניין ושירותיו לא הביאו בחשבון שיקולים בסיסיים כמו מקומות חנייה, מעליות נוחות ועוד כהנה וכהנה. אם ברוב אדיבות הם יחשבו גם את מספרם של הליקויים מהסוג הזה בכל משרדי הממשלה והרשויות ברחבי הארץ, את בזבוז הזמן הנורא שהם נושאים בחובם ואת המשמעויות הכלכליות של בזבוז זה, נפרוץ כולנו, הם ואנחנו, בבכי תמרורים.

ובכל זאת, שיהיה ברור – אם החבר שלי יפנה אלי ויבקש ממני שוב לבצע עבורו את אותה פעולה, אסכים מייד. מגיע לו, הוא באמת חבר נהדר !!!